לפני שאני מסבירה איך עובדים בחוברת, אני רוצה לספר לכם משהו שקרה לי בעבודה. הסיפור הזה הוא הסיבה שהמוצר הזה קיים בכלל.
צחי הגיע אליי עם 2 צ'יוואווות בני 10 חודשים.
חמודים. ממש חמודים. הוא והמשפחה אהבו אותם בלי גבול.
אבל היה משהו אחד שהפך את החיים אצלו לקטנים.
הם עשו צרכים בכל מקום בבית.
במקום שצחי יפתח את הבוקר עם קפה, הוא היה פותח אותו עם סמרטוט ומגב. בערב, אחרי יום עבודה, אותו דבר. סמרטוט ומגב.
לצחי יש חצר גדולה. הוא היה משחרר אותם שם במהלך היום, בתקווה שיעשו צרכים בחוץ. הם עשו. בכל פינה של החצר. בלי סדר. בלי מקום קבוע.
האהבה היתה שם. ההנאה מהכלבים נסחפה בסמרטוטים.
כשהוא הגיע אליי, לא דיברנו על הכלבים בכלל.
דיברנו על צחי. ועל המשפחה.
אמרתי לו, מהיום, יש סדר יום. שלוש יציאות לטיול. בוקר, צהריים, ערב.
חלוקת תפקידים. הילדים גם מוציאים, לא רק אבא.
קבוצת ווטסאפ משפחתית. כל פעם שמישהו מוציא את הכלבים, הוא שולח לשם תמונה. הוכחה לעצמכם, שאתם באמת עושים את זה.
והקערות יוצאות מהרצפה. הכלבים אוכלים בזמנים מוגדרים, מנות מדודות.
לא אמרתי לו אף מילה על איך לאלף את הכלבים.
הקול שלו רעד.
הכלבים רגועים. אין צרכים בבית. החצר נקייה. אין ויכוח מי מוציא לטיול.
ובוקר אחד, צחי תפס את עצמו ביציאה של שעה לטיול עם הכלבים, נהנה מהאוויר, מקבל שעה של כושר, והכלבים פורקים אנרגיה. הוא חזר הביתה והבין שהבוקר שלו השתנה לגמרי.
הסיפור הזה חידד לי משהו שתמיד ידעתי, וחשבתי עליו אבל לא תמיד הצלחתי לנסח.
כשיש סדר, והכלב יודע מה קורה בכל שלב של היום, זה יוצר אצלו ודאות.
ככה גם אצל הבעלים.
וסדר בחיים זה אחד הדברים הכי חשובים שיש.
זאת הסיבה שהקורס הזה לא מתחיל באילוף הכלב. הוא מתחיל בסדר אצלכם. כל מה שאתם הולכים לעשות פה, ב-21 הימים הקרובים, זה לבנות את הוודאות הזאת. שלכם, ושלו.
החוברת הזאת היא לא ספר. היא לא נועדה לקריאה. היא נועדה לשימוש.
יש לה ארבעה חלקים.
לפני שאתם מתחילים, יש שני עמודים שאתם והאדם השני בבית עונים עליהם בנפרד. אל תציצו זה בתשובות של זה לפני שסיימתם.
זה לא טסט. זאת המראה.
יושבים יחד עם בן או בת הזוג, או עם כל מי שמטפל בכלב, וממלאים את הדף ביחד. בלי הדף הזה הקורס יעבוד רק על אחד מכם, והכלב יקבל מסרים סותרים.
לפני יום 1, אנחנו משנים דבר אחד שהולך ללוות אתכם לאורך כל ה-21 יום. האוכל היומי של הכלב יוצא מהקערה. הוא הופך לכלי עבודה. תקראו את הדף הזה לפני שאתם מתחילים, ולא תדלגו עליו.
כל יום, אחרי שצפיתם בסרטון או הקשבתם להקלטה הקולית, אתם פותחים את עמוד היום וממלאים שלוש שאלות.
10 דקות ליום. לא יותר.
אנחנו לא סופרים מה לא בסדר. אנחנו תופסים מה כן.
המוח שלנו רגיל לזהות את הרע. אבל את הרגעים שהוא שכב חמוד שלוש שעות, או יצר אתנו קשר עין מיוזמתו, או חיכה ליד הדלת בלי לקפוץ, אלה הרגעים שאף אחד לא רושם. ובלי לרשום אותם, אנחנו לא מחזקים אותם. דרך השלילה לא נגיע לשום מקום.
ענו לבד. אל תראו מה האדם השני כותב לפני שסיימתם. זה לא טסט. זאת המראה.
נסו לכתוב משפט אחד, לא רשימה. מה הדבר שאם הוא היה נפתר, הייתם נושמים לרווחה?
זה הדבר הכי חשוב בחוברת. הכי קשה לענות עליו. תהיו כנים. רק אתם תראו את התשובה.
אל תכתבו "שאני אוהבים אותו". זה ברור. תכתבו משהו שלא הייתם רוצים לשמוע.
אותן שלוש שאלות. ענו לבד. אל תראו מה האדם השני כתב לפני שסיימתם.
עכשיו, פתחו את שני העמודים הקודמים זה לצד זה. מה אתם רואים?
האם עניתם אותו דבר על שאלה 1?
האם עניתם אותו דבר על שאלה 2?
האם עניתם אותו דבר על שאלה 3?
אם עניתם דברים שונים, לא חשוב מי "צודק". חשוב שאתם זיהיתם שאתם רואים את הכלב אחרת.
הכלב, מצידו, רואה שניים. ושניים שלא מסונכרנים אומרים לו שאין מנהיגות בבית.
הסעיף הבא, "כללי הבית", הוא הפתרון לזה.
ממלאים את שני העמודים האלה ביחד. שני העטים, שני המוחות, שתי החתימות בסוף.
מה שכתוב כאן יישאר תקף ל-21 הימים. בלי שינויים על הדרך. בלי "סתם הפעם". אם אתם לא מסכימים על משהו, מדברים עליו עכשיו ולא תוך כדי.
מי נכנס ראשון מהדלת?
מה אנחנו עושים בדקה הראשונה אחרי שנכנסנו?
הסיכום שלנו:
מי אוכל ראשון בבית?
האם הוא מקבל פינוקים מהשולחן בזמן שאנחנו אוכלים?
הסיכום שלנו:
מותר לו על הספה?
מותר לו במיטה?
יש בבית חדר אחד שאסור לו אליו?
מה אנחנו עושים כשמישהו דופק בדלת?
איפה הוא נמצא בזמן שהאורח נכנס?
מילים שאנחנו אומרים כשהוא עושה לא בסדר:
מילים שאנחנו אומרים כשהוא עושה טוב:
מילה שאנחנו לא מתכוונים לומר אף פעם יותר:
מה שכתוב פה מחייב את שנינו ל-21 הימים הקרובים.
תקראו את הדף הזה פעמיים.
מהיום, האוכל היבש של הכלב יוצא מהקערה.
הוא לא נעלם. אנחנו עוד נשתמש בכל גרם שלו. רק שהוא הולך לעבוד אצלנו במקום להישאר בקערה משעממת.
כל גור או כלב בריא אוכל בערך 100 עד 300 גרם של אוכל יבש ביום, תלוי בגודל. זאת כמות יומית מטורפת של הזדמנויות שזורקים בקערה תוך 30 שניות.
מהיום, הכמות הזאת הולכת לעבוד.
בבוקר, מודדים את כל המנה היומית של הכלב. מחלקים אותה לשלוש: שליש לבוקר, שליש לצהריים, שליש לערב.
שמים אותה בכיס, או בקופסה קטנה על השיש, או בשקית באזור הראשי של הבית.
מעכשיו, כל פעם שהוא עושה משהו טוב, הוא מקבל 1 עד 3 פיסות אוכל מתוך הכמות הזאת. בלי לחשוב פעמיים. רק להושיט יד.
במקום ארוחה אחת ארוכה ומשעממת בקערה, הוא מקבל את היום שלו במנות קטנות שכל אחת מהן אומרת "ראיתי שעשית טוב".
יותר ממה שאתם חושבים.
כל אחד מאלה שווה פיסת אוכל. בשקט. בזמן שזה קורה.
הכלב לומד תוך כמה ימים שהקשבה לבעלים = ערך.
לפני זה, הקשבה לבעלים = שום דבר ספציפי, כי האוכל מגיע ממילא.
אחרי זה, הוא מתחיל להציע לכם התנהגויות. להביא קשרי עין. לחזור אליכם בטיול בלי שביקשתם. לעצור לפני הספה ולחכות.
הוא לא הופך לכלב צייתן. הוא הופך לכלב שמעריך אתכם.
יש הבדל. הוא קריטי.
אל תתנו אוכל יבש בקערה במשך 21 הימים.
אם נשארו לכם כמה גרגירים בסוף היום, אפשר לפזר אותם על השטיח לחיפוש.
אל תתנו פינוקים מסחריים נוספים במהלך היום, אלא אם זה לתרגיל מורכב במיוחד.
אל תהפכו את זה לטקס. הפיסה מגיעה מיד, בשקט, בזמן שזה קורה. לא "תשב, תיתן יד, תקבל". זה לא תרגיל פקודה. זאת הכרה ברגע טוב.
ביום הראשון של החוברת, פתחו שקית, מדדו, חלקו לשלוש, ושימו את החלוקה הראשונה בכיס שלכם.
ועכשיו צאו מהדף הזה ופשוט תסתכלו עליו במשך שעה.
תופתעו כמה רגעים טובים יש שם, שלא רואים.
כדאי להכיר אותן עכשיו, כדי שלא תתפסו על המילה כשנגיע לתוכן.
לפני שעוברים לעולם החיצון, מסדרים את הבית.
ב-7 הימים האלה לא יוצאים לעבוד על הליכה. לא מנסים לפתור משיכה ברצועה. לא מנסים לעצור נביחה ברחוב.
עובדים על הסלון, על הדלת, על המיטה.
זה לא יקח 21 יום לתקן הליכה.
זה יקח 21 יום לתקן את עצמכם.
הבוקר, מדדו את האוכל היומי, חלקו לשלוש, ושימו את החלוקה הראשונה בכיס. המנוע פועל מעכשיו.
כשמישהו מכם חוזר הביתה, אף אחד לא נוגע בכלב בדקה הראשונה. לא מסתכלים לו בעיניים. לא מדברים אליו. ממתינים שירגע.
ברגע שהוא נרגע, ולו לחצי שנייה, פיסת אוכל אחת מהמנוע. בשקט. בלי מילים.
ככה הוא לומד שהשקט הוא מה שמשלם, לא ההתחרפנות.
האוכל היומי שלו ממשיך להגיע מהמנוע, לא מהקערה. אנחנו אוכלים את הארוחות שלנו לפני שאנחנו מתעסקים אתו ועם המנוע שלו.
כשמישהו מכם אוכל, והכלב נשאר רגוע במקומו ולא מתחנן ולא מנדנד, פיסה אחת מהמנוע מתגלגלת אליו על הרצפה. בשקט.
לא נותנים לו מהשולחן. נותנים לו על הרצפה, מהמנוע, אחרי שהיה רגוע.
ככה הוא לומד שהריחוק שלנו במהלך הארוחה משלם, לא הקרבה.
היום אנחנו מיישמים את מה שכתבתם בדף "כללי הבית" לגבי המקומות. איפה הוא ישן ואיפה אסור לו.
כשהוא בוחר מקום שמותר לו (השטיח, מיטה שלו, פינה שהקצבתם), הוא מקבל פיסה מהמנוע. בשקט.
כשהוא מנסה לעלות למקום אסור, אנחנו לא צועקים, רק מובילים אותו בעדינות חזרה למקום המותר. ושם, כשהוא נשאר, פיסה מהמנוע.
ככה הוא לומד שהמקום המותר משלם. המקום האסור פשוט לא מחזיר כלום.
היום, גם אם לא בא אורח, אתם מתאמנים. אחד מכם דופק בדלת מבחוץ, השני מתרגל את התגובה.
כשהוא נשאר במקום בזמן הדפיקה, גם אם רק לחצי שנייה, פיסה מהמנוע ישר. אם הוא קופץ, אנחנו לא מתעסקים אתו, ופותחים את הדלת בשקט. בלי דרמה.
ככה הוא לומד שהשהייה במקום משלמת, לא הקפיצה.
חוזרים על התרגיל 5 או 6 פעמים במהלך היום. בכל פעם הציפייה ממנו עולה בקצת.
היום, אתם מקליטים את עצמכם מדברים אליו. בטלפון. בכל אינטראקציה. במשך יום אחד שלם.
בערב אתם מאזינים להקלטה ומחפשים שני דברים: כמה פעמים אמרתם "לא"/"די"/"רע", וכמה פעמים אמרתם משהו טוב או נתתם פיסה מהמנוע בשקט.
המטרה היא לראות את היחס.
המנוע ממשיך לעבוד כל היום. כל קשר עין שלו אתכם, כל רגע שקט שהוא הציע מיוזמתו, מקבל פיסה.
לפני כל יציאה היום, אתם עוצרים. נושמים. לא מתרגשים. הוא לא מקבל את הרצועה כל עוד הוא קופץ ונובח.
מחכים שירגע. ברגע שהוא נרגע, גם אם זה לחצי שנייה, פיסה מהמנוע. רק אחר כך שמים רצועה.
לפני שיוצאים מהדלת, מחכים שהוא יושב או ניצב רגוע. שוב פיסה מהמנוע. ורק אז פותחים.
ככה הוא לומד שהיציאה היא תוצר של רגיעה, לא של התלהבות.
אין משימה חדשה. עוצרים ומסתכלים אחורה. המנוע ממשיך לעבוד גם היום.
איזה 3 רגעים טובים תפסתם השבוע, שלא הייתם רואים לפני שבוע?
עכשיו אנחנו לוקחים את כל מה שעבדנו עליו בבית, ויוצאים אתו החוצה.
אם בית מסודר, ההליכה תהיה אחרת.
לא בגלל שלמדנו טריקים לרצועה. בגלל שהכלב כבר יודע מי מנהל.
ב-7 הימים האלה לא נשתמש ברתמת לחץ, לא נצעק, לא נמשוך.
נלמד אותו את האנרגיה שלנו דרך הצעדים שלנו.
60 השניות הראשונות של הטיול קובעות את כל הטיול. אתם יוצאים בשקט.
המנוע יוצא אתכם. כיס מלא, מתחילים את הטיול.
כל פעם שהוא מתיישר אתכם, מסתכל עליכם, או הולך לידכם בלי למשוך, פיסה מהמנוע יוצאת בשקט. בלי לעצור את ההליכה. תוך כדי.
אם הוא מושך, אתם עוצרים. ממתינים. ברגע שהרצועה רפתה, חיזוק מהמנוע. ממשיכים.
היום אנחנו סופרים. אבל לא משיכות. לא טעויות.
אנחנו סופרים את הקשר עין שהוא יוצר אתכם בטיול.
כל פעם שהוא מסתכל עליכם, מיוזמתו, בלי שביקשתם, אתם סופרים בראש. ופיסה מהמנוע, בשקט, תוך כדי הליכה.
תזכרו את המספר. בטיול הבוקר. בטיול הצהריים. בטיול הערב.
לא חשוב כמה פעמים הוא משך. חשוב כמה פעמים הוא חזר אליכם.
היום אתם מתכננים את הטיול דרך מקום עם אנשים. אבל לא קרוב מדי. המטרה היא שיראה אנשים, לא שייגע בהם.
כשמישהו מתקרב ואתם עושים פניית 90 מעלות, ברגע שהוא הולך אתכם בלי לעצור על האדם, פיסה מהמנוע. בלי לעצור את ההליכה.
ככה הוא לומד שמעקב אחריכם משלם, גם כשיש משהו מעניין בסביבה.
המנוע במצב מלא היום. כל בחירה שלו בכם, על פני האדם הזר, מחוזקת.
היום אתם נמנעים ממפגש פנים אל פנים עם כלב אחר. אם רואים כלב, עוברים לצד השני של הרחוב.
אנחנו לא מסבירים לו "זה לא נורא". אנחנו פשוט מנווטים אותו לסיטואציה הנכונה.
ברגע שהוא הסכים לעבור אתכם לצד השני בלי להיתקע על הכלב הזר, פיסה מהמנוע. גם אם הוא הסתכל קצת. אם הוא הלך אתכם, הוא הצליח.
מי שמוביל, לא נדרש להסביר. מי שעוקב, מקבל תגמול.
היום אתם הולכים בכוונה במקום עם רעשים שונים. אופנוע, צעקות של ילדים, צופר.
המטרה לא שלא יגיב. המטרה שתראו איך הוא חוזר אליכם אחרי שהגיב.
כל פעם שהוא מגיב לרעש ואז חוזר אליכם, פיסה מהמנוע ברגע החזרה. לא ברגע התגובה. ברגע שהוא בחר אתכם שוב.
אתם השלווה שלו אחרי הסערה. והמנוע הוא ההוכחה שהבחירה הזאת בכם משלמת.
היום אתם הולכים 40 דקות, בלי טלפון, בלי מטרה.
המטרה היחידה היא לתת לו לפרוק אנרגיה ולקבל חשיפה.
המנוע אתכם, אבל היום אתם משתמשים בו רק כשהוא יוצר אתכם קשר ספונטני. בלי לכפות תרגילים. בלי לבקש דברים.
תקשיבו לאדמה תחת הרגליים. תרגישו את הקצב שלכם. הוא יסתנכרן.
אין משימה חדשה. עוצרים ומסתכלים אחורה. המנוע ממשיך לעבוד.
איזה 3 התקדמויות חיוביות תפסתם השבוע, שלא הייתם רואים לפני שבועיים?
השבוע האחרון לא עוסק בכלב. הוא עוסק רק בכם.
עכשיו, אחרי שלמדנו לסדר את הבית ואת ההליכה, עובדים על הדבר הקשה ביותר.
האנרגיה שלנו.
הכלב מסתנכרן עם האנרגיה שלנו תוך שניות. אם אנחנו לחוצים, הוא יהיה לחוץ. אם אנחנו רכים בלי גבולות, הוא ינסה לקחת את ההגה. אם אנחנו עקביים ושקטים, הוא ירגע.
ב-7 הימים הבאים אתם תלמדו לזהות מה אתם משדרים, ולשנות את זה כשצריך.
לפני שאתם פוגשים אותו בבוקר, אתם עוצרים 30 שניות.
שואלים את עצמכם: "באיזו אנרגיה אני מתחיל את היום?"
אם זה לחוץ, נושמים שלוש פעמים עמוקות לפני שהולכים אליו.
המנוע מוכן בכיס מהרגע הראשון של היום. הרגעים הראשונים שהוא בוחר ברגיעה ולא בהתחרפנות, מקבלים פיסה מיד.
היום, כשהוא יבוא אליכם בבעיה (צעצוע תחת הספה, מים בקערה, מבט מבקש), אתם לא תפתרו הכל מיד.
חכו רגע. תנו לו לנסות. תנו לו להבין שלא הכל מיידי.
ברגע שהוא הצליח לפתור לבד, או שהוא חזר אליכם בשקט במקום בנדנוד, פיסה מהמנוע. ההצלחה העצמית שלו צריכה להגיע עם הכרה.
הקושי הוא חלק מהחיים שלו. ההכרה בעצמאות היא חלק מהחיזוק שלכם.
כל הסברה היום נעשית בשקט. בלי "לא לא לא", בלי "די די די".
מילה אחת. או תנועה. או שתיקה.
הוא יבין יותר מהשתיקה שלכם מאשר מ-50 ההסברים שאתם רגילים לתת.
המנוע ממלא את השקט. כל פעם שהוא מבין ועושה את הדבר הנכון בלי שצריך מילים, פיסה מהמנוע. השקט שלכם והפיסה ביחד יוצרים שיחה שלמה.
היום הוא יום שאתם תיפלו בו במשהו. תחזרו להרגל ישן. תיתנו לו פינוק שלא הייתם צריכים לתת. תחבקו אותו אחרי שצרח.
זה בסדר.
המבחן הוא לא לא ליפול. המבחן הוא לזהות שנפלתם, ולחזור לעקביות.
המנוע ממשיך. ברגע שחזרתם לעקביות, ברגע שהוא הציע התנהגות טובה אחרי שנפלתם, פיסה. הוא לא מעניש אתכם, ואתם לא מענישים את עצמכם.
היום אתם בודקים את עצמכם. כל פעם שאתם רוצים לפעול מהבטן (לצעוק, לחבק, להציל), תעצרו 5 שניות.
חמש שניות זה הזמן שלוקח להבדל בין תגובה לבחירה.
תוך כדי 5 השניות האלה, הסתכלו עליו. לפעמים הוא יציע פתרון לבד. ברגע שהוא יציע, פיסה מהמנוע. החמש שניות נתנו לו מקום להתחיל לחשוב, והפיסה אומרת לו שהבחירה שלו עבדה.
היום אתם מזמינים אורח אמיתי הביתה. חבר, בן משפחה, מישהו שלא היה אצלכם זמן רב.
לא מספרים לאורח שום דבר על מה שלמדתם. רק רואים מה קורה.
המנוע אתכם, בכיס. ברגע שהוא מציע התנהגות טובה מול האורח (נשאר במקומו, לא קופץ, מסתכל אליכם לפני הקפיצה), פיסה. בלי שהאורח יראה.
האורח הוא הראי החיצוני שלכם.
אין משימה חדשה. רק הסתכלות.
לפני 21 יום עניתם על שלוש שאלות בעמוד 5.
תחזרו לשם עכשיו. תקראו מה כתבתם. ואז תכתבו את התשובות החדשות:
לפני 21 יום:
היום:
לפני 21 יום:
היום:
לפני 21 יום:
היום:
אתם בעלים אחרים מאלה שהיו פה לפני שלושה שבועות. הכלב מרגיש את זה כבר מאז יום 4 או 5. אם תקראו עכשיו את התשובות שלכם ביום 1, יהיה לכם קשה לזהות את עצמכם.
זה הסימן.
מה עכשיו
המוצר הזה היה הצעד הראשון. הוא סידר לכם את הבית.
מי שרוצה לקחת את זה הלאה, לעבוד עם כלבים אחרים, על מצבים מורכבים, על מקומות עם הרבה גירויים, מצטרף לקבוצת האילוף שלי.
₪1,800 רגיל, אבל אתם משלמים ₪1,603. ה-₪197 שהשקעתם בחוברת מתקזזים לכם במלואם.
תודה שהשקעתם בעצמכם.
הכלב שלכם בר מזל.
— בר
לדבר אישית: 089119588
bubadog.co.il